אסידו ואח' נ' חברת "אמור קלאב" - שיווק חופשות ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

התובעים תובעים עוגמת נפש בגין התנהלות הנתבעת.

הנתבעת תובעת נזק שנגרם לה כתוצאה מהתנהלות התובעים.

מדובר בתובעים אשר רכשו אצל הנתבעת, אשר משווקת בין השאר חופשות של בעלי יחידות נופש בקלאב הוטל ואשר הגיעו לטענתם לקלאב הוטל באילת ומצאו את עצמם בסיטואציה שבמהלכה לא הייתה נכונות של קלאב הוטל לכבד את השובר של החופשה, התוצאה הייתה שהם נאלצו לחפש מקום אחר והתארחו בסופו של דבר באכסניית נוער בתנאים לא טובים, וזאת לאחר שגם נגרמו להם עוגמת נפש, הוצאות ואובדן האוכל אשר הביאו איתם.

הנתבעת הסבירה, כי אכן הייתה טעות בשובר והתובעים הגיעו בשעה מוקדמת יחסית לקלאב הוטל, בשעה 10:00, כאשר החדרים מתקבלים בשעה 16:00, כאשר טעות זו תוקנה והתובעים קיבלו את השובר המקורי מהמלון, כל שהיו צריכים התובעים זה להמתין והיו מקבלים בסופו של דבר את החדר ואולם התובעים בחרו לעזוב את המקום ולכן בסופו של דבר נמנע מהם האירוח.

לתמיכה בטענותיה, הגישה הנתבעת מסמך של קלאב הוטל התומך בעמדתה והמציין מפורשות, כי לא הייתה מניעה לתת את החדר לתובעים וכי הם עזבו על דעת עצמם ובאופן חד צדדי.

עוד טענה נציגת הנתבעת בעדותה בביהמ"ש, כי נגרם לה נזק, שכן מרגע שהתובעים קיבלו לידם את השובר, שהוא שווה ערך לכסף, אם היו מחזירים את השובר לידי הנתבעת היא הייתה יכולה לממש את השובר בחודשי יולי העמוסים ובכך שלא ניתן השובר, הם למעשה שילמו את תמורתו לבעל יחידת הנופש ולכן נגרם להם נזק.

עוד טענה הנתבעת, כי אין מחלוקת שהתובעים זוכו אצל חב' האשראי על מלוא העיסקה אשר ביצעו אצל הנתבעת ולכן לא נגרם להם נזק ממשי.

הוברר בישיבת ביהמ"ש, שבמהלכו שמעתי גם את הגב' ויצמן אלין, שהינה בת זוגתו של מר ויצמן, הזוג הנוסף שהיה עם משפחת אסידו, כי התובעים עזבו את המקום בשעה 14:00. כך גם העיד התובע אלי אסידו וכך גם מעידים פרטי השיחות.

המשמעות היא שאם היה מר אסידו ממתין בקלאב הוטל, חרף חוסר שביעות רצונו מהעובדה ששמו לא היה רשום על גבי השובר וחרף העובדה שבתחילה סברו בקלאב הוטל שאין הזמנה על שמו, הוא בסופו של דבר היה מקבל את החדר.

אמנם מדובר בזוג שהגיע אחרי נסיעת לילה והיה עייף ומן הסתם גם כעוס, אבל קבלת החדרים היא משעה 16:00 ומשלא המתינו התובעים עד השעה האמורה ובחרו לעזוב ולמצוא מקום חליפי אין להם אלא להלין על עצמם.

זאת ועוד, היה עליהם למסור את השובר לידי הנתבעת, שכן אי מסירתו פירושה היה שלא ניתן היה לעשות בו שימוש.

מכל המקובץ דלעיל, דין התביעה להידחות.

מאחר ואין חולק כי על השובר בתחילה לא היה שמם של התובעים, הרי גם הנתבעת לא פטורה ולכן הניסיון שלה לגלגל נזקים לפתחם של התובעים לא יצלח ודין התביעה שכנגד להידחות.

התוצאה אפוא - התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.